על ייצור שמנים
וודאי לכל אחד יצא לשמוע על עיסוי בשמנים, על שמנים ארומתיים, על שמן שאומרים שהוא טוב ואחר פחות, אחד הוא כתית והאחר הופק בכבישה קרה ועוד ועוד... מה בעצם כל זה אומר? ואיך בכלל מייצרים שמנים כאלו??
ייצור שמנים מתחלק לשתי קטגוריות:
1. שמנים אתריים - נדיפים, שמוכרים כשמנים ארומתיים (ריחניים) כגון לבנדר
2. שמני בסיס כגון שמן שקדים.
ההבדלים ביניהם טמונים בשיטת הפקת השמן ובאברי הצמח ממנו מופקים השמנים, וכל אחד מהם מכיל תכונות שונות שאפקטיביות בתחומים שונים. שמני בסיס מופקים מזרעיו או מגרעיניו של הצמח/הפרי - בכל זרע יש אחוז מסויים של שמן שמשתנה בין סוגי הזרעים. שמנים אתריים מופקים ברובם מהעלים, הגבעולים ואיברים נוספים וכך הם מקבלים את תכונת הנדיפות שלהם ואת ריחותיהם הנעימים. ראוי לשים לב שתכונת הנדיפות שמקבלים השמנים האתריים מאפשרת להם לחדור לכלי הדם ולכן מאפשרים שימוש בשמנים אלו רק עד רמת חומר פעיל מסויים.
כיצד מיוצרים שמנים ומהי הדרך העדיפה?
שמני הבסיס מיוצרים בכמה אופנים:
? דרך תהליך מיצוי
? מיצוי ע"י סולבנט
? כבישה חמה
? כבישה קרה
1. שיטת המיצוי היא השיטה העתיקה בעולם וכמובן שהשתכללה מאז. בשיטה זו היו גורסים את הזרעים בצורות שונות ומבשלים אותם בסיר עם מים. באמצעות החימום, היה משתחרר השמן מתוך הזרע, ומאחר ששמן ומים דוחים זה את זה, הייתה נוצרת שכבת שמן שצפה מעל המים. כפי שניתן לשים לב, תהליך החימום (מרחיב חלקיקים) הוא שמאפשר לשמן להשתחרר מתוך הזרע ולכן כל השיטות פועלות בצורות שונות ע"י אפקט של חימום, ככל שהחימום יהיה גבוה יותר יופק שמן רב יותר, אך יתקלקלו ערכים חיוניים בשמן.
2. שיטת מיצוי ע"י סולבנט היא השיטה בה משתמשים כיום בתעשיית המזון - מוכרת לנו כשמן קנולה וסויה, היא השיטה הזולה ביותר ולכן גם המסחרית ביותר והפחות בריאה מבין השיטות. בשיטה זו מתאפשרת הוצאה של כמעט כל אחוז השמן מהזרע. בשלב הראשון גורסים ומפתתים (חותכים לפרוסות דקות) את הזרעים. לאחר מכן הם מוכנסים לתוך מיכלים ענקיים ושם נשטפים ע"י סולבנט (חומרים כימיים כגון בנזין, כוהל אתילי, אקסן) מספר פעמים בחום גבוה מאוד (מעל 260 מעלות) ובואקום מוחלט שיוצר תת לחץ ומונע חמצון. בסולבנט יש מרכיבים שמאיצים את שחרור השמן מתוך הזרע, ויחד עם החום הגבוה ותת הלחץ, משתחרר כל השמן. לאחר מכן מועבר השמן יחד עם נוזל הסולבנט לתא אחר. כך שהוא מופרד מהחומר היבש שנותר מהזרע. הסולבנט הוא נדיף, לפיכך הוא מתאדה ונותר רק השמן. לאחר מכן עובר השמן עוד מספר תהליכים באמצעות חומרים כימיים שגורמים להוצאת ריח הסולבנט, לביעור השמן ולהפחתה של הצבע החזק של שמנים אלו. לצרכן מגיע בקבוק שמן בצבע צהוב בהיר כפי שמוכר לכולנו. בשיטה זו נפגמים כל ערכי השמן לחלוטין, ואף יותר מכך, תמיד נשאר אחוז מסויים של סולבנט בשמנים.
3. בכבישה חמה גורסים את הזרעים כפי שהוזכר בשיטות הקודמות, לאחר מכן מחממים אותם וע"י צנטריפוגה משחררים את השמן. בשיטה זו, מחממים את הזרעים ליותר מ- 70 מעלות ובדרך כלל, קרוב ל- 100 מעלות . בצורה כזאת יוצאת כמות שמן רבה יותר ביחס לשיטות אחרות (פרט לסולבנט). במילים אחרות, מצליחים לשחרר אחוז גבוה יותר מתוך אחוז השמן שבזרע תוך פגימה בכל ערכי השמן כמו הויטמינים החיוניים. כמו כן החימום הגבוה מאיץ את התפרקות השמן שמובילה להתחמצנות גבוהה ומהירה יותר.
4. השיטה המומלצת היא שיטת הכבישה הקרה. בימי קדם היו נוהגים "לסחוט" כך את השמנים, באמצעות אבן רחיים וטחינה של הזרעים. האבן שלחצה על הזרעים הייתה מאפשרת את שחרורו של השמן. לאחר מכן היו מפרידים בין החומר היבש שנותר לבין השמן שהופק. כמובן ששיטה זו השתנתה במהלך השנים... כיום מחליפים "חלזונות" מתכת את אבן הריחיים. ה"חלזונות" לוחצים על הזרעים ודוחסים אותם ופעולת המעיכה הזו יוצרת לחץ שמשחרר את השמן. השיטה מלווה בחום מסויים, שמגיע מקסימום ל- 60 מעלות ובדרך כלל להרבה פחות. השמן עצמו יוצא כשמן טהור (כתית) וכלל ללא תוספים כמו סולבנט או חומרים משמרים. עקב החום הנמוך, נשמרים כל ערכיו של השמן, איכויותיו, טעמו ועוד וכמו כן מואט תהליך ההתחמצנות שלו מאוד. שמן איכותי באמת יוכל להיווצר רק בשיטה של כבישה קרה ולכן השמן המופק כך נחשב לטוב ביותר הן למזון, הן לקוסמטיקה והן לפארמה.
וודאי לכל אחד יצא לשמוע על עיסוי בשמנים, על שמנים ארומתיים, על שמן שאומרים שהוא טוב ואחר פחות, אחד הוא כתית והאחר הופק בכבישה קרה ועוד ועוד... מה בעצם כל זה אומר? ואיך בכלל מייצרים שמנים כאלו??
ייצור שמנים מתחלק לשתי קטגוריות:
1. שמנים אתריים - נדיפים, שמוכרים כשמנים ארומתיים (ריחניים) כגון לבנדר
2. שמני בסיס כגון שמן שקדים.
ההבדלים ביניהם טמונים בשיטת הפקת השמן ובאברי הצמח ממנו מופקים השמנים, וכל אחד מהם מכיל תכונות שונות שאפקטיביות בתחומים שונים. שמני בסיס מופקים מזרעיו או מגרעיניו של הצמח/הפרי - בכל זרע יש אחוז מסויים של שמן שמשתנה בין סוגי הזרעים. שמנים אתריים מופקים ברובם מהעלים, הגבעולים ואיברים נוספים וכך הם מקבלים את תכונת הנדיפות שלהם ואת ריחותיהם הנעימים. ראוי לשים לב שתכונת הנדיפות שמקבלים השמנים האתריים מאפשרת להם לחדור לכלי הדם ולכן מאפשרים שימוש בשמנים אלו רק עד רמת חומר פעיל מסויים.
כיצד מיוצרים שמנים ומהי הדרך העדיפה?
שמני הבסיס מיוצרים בכמה אופנים:
? דרך תהליך מיצוי
? מיצוי ע"י סולבנט
? כבישה חמה
? כבישה קרה
1. שיטת המיצוי היא השיטה העתיקה בעולם וכמובן שהשתכללה מאז. בשיטה זו היו גורסים את הזרעים בצורות שונות ומבשלים אותם בסיר עם מים. באמצעות החימום, היה משתחרר השמן מתוך הזרע, ומאחר ששמן ומים דוחים זה את זה, הייתה נוצרת שכבת שמן שצפה מעל המים. כפי שניתן לשים לב, תהליך החימום (מרחיב חלקיקים) הוא שמאפשר לשמן להשתחרר מתוך הזרע ולכן כל השיטות פועלות בצורות שונות ע"י אפקט של חימום, ככל שהחימום יהיה גבוה יותר יופק שמן רב יותר, אך יתקלקלו ערכים חיוניים בשמן.
2. שיטת מיצוי ע"י סולבנט היא השיטה בה משתמשים כיום בתעשיית המזון - מוכרת לנו כשמן קנולה וסויה, היא השיטה הזולה ביותר ולכן גם המסחרית ביותר והפחות בריאה מבין השיטות. בשיטה זו מתאפשרת הוצאה של כמעט כל אחוז השמן מהזרע. בשלב הראשון גורסים ומפתתים (חותכים לפרוסות דקות) את הזרעים. לאחר מכן הם מוכנסים לתוך מיכלים ענקיים ושם נשטפים ע"י סולבנט (חומרים כימיים כגון בנזין, כוהל אתילי, אקסן) מספר פעמים בחום גבוה מאוד (מעל 260 מעלות) ובואקום מוחלט שיוצר תת לחץ ומונע חמצון. בסולבנט יש מרכיבים שמאיצים את שחרור השמן מתוך הזרע, ויחד עם החום הגבוה ותת הלחץ, משתחרר כל השמן. לאחר מכן מועבר השמן יחד עם נוזל הסולבנט לתא אחר. כך שהוא מופרד מהחומר היבש שנותר מהזרע. הסולבנט הוא נדיף, לפיכך הוא מתאדה ונותר רק השמן. לאחר מכן עובר השמן עוד מספר תהליכים באמצעות חומרים כימיים שגורמים להוצאת ריח הסולבנט, לביעור השמן ולהפחתה של הצבע החזק של שמנים אלו. לצרכן מגיע בקבוק שמן בצבע צהוב בהיר כפי שמוכר לכולנו. בשיטה זו נפגמים כל ערכי השמן לחלוטין, ואף יותר מכך, תמיד נשאר אחוז מסויים של סולבנט בשמנים.
3. בכבישה חמה גורסים את הזרעים כפי שהוזכר בשיטות הקודמות, לאחר מכן מחממים אותם וע"י צנטריפוגה משחררים את השמן. בשיטה זו, מחממים את הזרעים ליותר מ- 70 מעלות ובדרך כלל, קרוב ל- 100 מעלות . בצורה כזאת יוצאת כמות שמן רבה יותר ביחס לשיטות אחרות (פרט לסולבנט). במילים אחרות, מצליחים לשחרר אחוז גבוה יותר מתוך אחוז השמן שבזרע תוך פגימה בכל ערכי השמן כמו הויטמינים החיוניים. כמו כן החימום הגבוה מאיץ את התפרקות השמן שמובילה להתחמצנות גבוהה ומהירה יותר.
4. השיטה המומלצת היא שיטת הכבישה הקרה. בימי קדם היו נוהגים "לסחוט" כך את השמנים, באמצעות אבן רחיים וטחינה של הזרעים. האבן שלחצה על הזרעים הייתה מאפשרת את שחרורו של השמן. לאחר מכן היו מפרידים בין החומר היבש שנותר לבין השמן שהופק. כמובן ששיטה זו השתנתה במהלך השנים... כיום מחליפים "חלזונות" מתכת את אבן הריחיים. ה"חלזונות" לוחצים על הזרעים ודוחסים אותם ופעולת המעיכה הזו יוצרת לחץ שמשחרר את השמן. השיטה מלווה בחום מסויים, שמגיע מקסימום ל- 60 מעלות ובדרך כלל להרבה פחות. השמן עצמו יוצא כשמן טהור (כתית) וכלל ללא תוספים כמו סולבנט או חומרים משמרים. עקב החום הנמוך, נשמרים כל ערכיו של השמן, איכויותיו, טעמו ועוד וכמו כן מואט תהליך ההתחמצנות שלו מאוד. שמן איכותי באמת יוכל להיווצר רק בשיטה של כבישה קרה ולכן השמן המופק כך נחשב לטוב ביותר הן למזון, הן לקוסמטיקה והן לפארמה.
